פסק-דין בתיק ת"א 38759-01-10

מבוא

תביעה בגין הוצאת לשון הרע.

ב"כ הצדדים הסכימו, בישיבת יום 13.02.12, כי פסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות, התצהירים וסיכומי הצדדים.

ביום 13.07.09 פורסמה הכתבה נשוא התביעה, במוסף "מגזין" של העיתון "מעריב", אשר מתארת את מחאת התובע כנגד ההסדר שאושר על ידי הממשלה, המחייב מעסיק פרטי לפתוח את שעריו בפני נציגי ההסתדרות ולאפשר התאגדות עובדיו, תוך שהוא מטיל סנקציות על מעסיק שיימנע מכך.

טיעוני התובע

לצד תיאור הרקע האישי של התובע, סיפור חייו המרתק וסיפור הקמת המפעל הפרטי שבבעלותו,  צוטטו, במסגרת הכתבה, אמירות שקריות, אשר, כביכול, נאמרו על ידי התובע במסגרת הראיון שנערך עימו. באחת האמירות צוטט התובע כמי שאמר את הדברים הבאים: " ומסע ההישרדות העיקש אכן נמשך. ממש ברגע האחרון דורון גם הצליח להימלט מהרוסים שפלשו להונגריה. הוא קפץ מקרון רכבת שהרוסים הובילו בו את היהודים, תוך שהם יורים בהם "כמו כלבים...". לטענת התובע, פרסום דברים אלה, שכביכול נאמרו על ידו, גרם לו מבוכה רבה בקרב חבריו מתקופה זו, שכן הרוסים באותן שנים סייעו רבות בניסיון להציל את יהודי הונגריה מידיהם של ההונגרים. יתרה מכך, בעקבות פרסום הדברים, קיבל התובע מספר פניות אנונימיות, אשר מחו על "שכתוב ההיסטוריה", תוך השמעת קללות ואיומים על חייו של התובע. כן הופיעה בכתבה אמירה נוספת, אשר אף היא, לטענת התובע, לא נאמרה על ידו במקור, לפיה: "...דורון עלה ארצה, הופנה לקיבוץ גבעת עוז, ונשלח לעבוד בקיבוץ אחר. "עבדתי במשמר העמק כי לא היה לי מקצוע... ופרנסתי את כל הקיבוץ שלי...",  כאשר בפועל התובע אמר: " היה לי מקצוע דרוש .. הוספתי פרנסה משמעותית". לטענת התובע, הצגת הדברים באופן הנ"ל מציגה אותו באופן מגוחך והזוי, כאדם יהיר, שחצן ושקרן, כאילו פרנסת כל הקיבוץ הייתה על כתפיו. כן  בחרו הנתבעים להציג את התובע, במסגרת הכתבה, באמצעות צילום דיוקן משפיל ומביך, בו נראה התובע מחזיק באלה גדולה עם ראש גומי קשיח, תוך שמצוטטת אמירה, אשר כביכול נאמרה מפיו, אשר לשונה - "שלא יתעסקו איתי". לטענת התובע, תמונה זו מציגה אותו כאדם גברתן, אלים וגס רוח, וזאת, חרף העובדה שבידי הנתבעת היו תמונות רבות ומגוונות של התובע אשר צולמו ברחבי המפעל, לבד מן התמונה המביכה שפורסמה, אשר צולמה ברגע הומוריסטי בין הצדדים אשר לא נועד לפרסום ציני ומבזה, כפי שהתרחש במקרה הנדון. לטענת התובע, הכתבה רוויה באינפורמציה לא מדויקת, שקרית וחוטאת לאמיתות היסטוריות, והדבר גרם לפגיעה בשמו הטוב של התובע, ביושרו, בהגינותו ובכבודו. התובע מוסיף כי הנתבעים לא טרחו להשיב לפניותיו לתקן את הטעון תיקון. התובע טוען כי פרסום הכתבה גרם לו נזק בלתי הפיך והשחיר את שמו הטוב ומעמדו החברתי, תוך שהוא פוגע אף במצבו הבריאותי, והוא עותר לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לפצותו בסכום של 100,000 ש"ח.   

טיעוני הנתבעים

לטענת הנתבעים, המדובר בכתבה אוהדת ביותר, שנעשתה בתיאום עם התובע ובהסכמתו, המציגה את התובע ואת מפעל חייו באור חיובי, ומתארת באופן אוהד את מאבקו של התובע כנגד ההסדר שאושר על ידי הממשלה. התובע מלין על אמירה, אשר נוגעת לטעות קולמוס בפרט היסטורי שהובא אך ברקע הכתבה, ואין בה כדי לפגוע בתובע, ולכל היותר, מדובר בפרט לוואי בפרסום, אשר אינו גורע מהגנת אמת הפרסום העומדת לנתבעים. כן מלין התובע על אמירה שנייה, הנוגעת לציטוט מפיו של התובע עצמו, שבדיעבד הוא הסתייג ממנו, לפי פרשנותו הסובייקטיבית, אך אין בו כשלעצמו, כדי להוות לשון הרע על התובע ואין לתובע להלין אלא על עצמו מאחר ומדובר בדברים שנאמרו מפיו. מעבר לכך, התובע צולם על ידי הנתבע 4, בהסכמתו המלאה  ותוך ידיעה מוחלטת כי הצילומים נועדו לצורך פרסום הכתבה, כשהוא משתף פעולה באופן מלא. לטענת הנתבעים, התובע הוא שהציע להצטלם עם האלה, על מנת לסמל את מחאתו והתנגדותו לכניסת נציגי ההסתדרות למפעלו. בחינת התמונה לאור תוכן הכתבה במסגרתה היא פורסמה, תביא כל קורא סביר למסקנה כי התמונה נועדה להמחיש את מחאתו של התובע ולא מעבר לכך. לפיכך, ועל יסוד אמיתות האמירות שבכתבה ובתמונה והעניין הציבורי הרב שבפרסום, עומדת לנתבעים הגנת הפרסום, כאמור בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. יתרה מכך, הכתבה תוקנה, לבקשתו של התובע ולשביעות רצונו, בזמן אמת, כאשר התובע הלין בפני הנתבעים על הטעות בפרט ההיסטורי בלבד, ללא אזכור האמירה השנייה ונושא התמונה, אשר נולדו רק לצורך הגשת תביעה זו. לטענת הנתבעות, מיד עם קבלת דרישתו של התובע ועל מנת להפיס דעתו, פעלו הנתבעים לתיקון הכתבה במהדורה המקוונת של העיתון באתר האינטרנט, בנוסח אשר סוכם בין התובע, באמצעות מזכירתו, לבין הגב' דיוויס, בהחלפת המילים "שהרוסים הובילו" למילים "שההונגרים הפשיסטים הובילו", הגם שלגישת הנתבעים, אין באי דיוק זה כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. כן נטען כי באשר לאמירה הראשונה - אין לראות באי הדיוק העובדתי אשר נפל בכתבה בעניין הפרט ההיסטורי הוצאת לשון הרע על התובע, שכן מדובר במידע אינפורמטיבי אשר הובא כרקע לסיפורו של התובע ולא כציטוט מפיו של התובע. אשר לאמירה השנייה - הרי שאמירה זו, אשר צוטטה מפיו של התובע, אינה יכולה להיחשב כאמירה אשר יש בה כדי להוציא דיבתו של התובע, שהרי הדברים נועדו לפאר את עשייתו ולהציגו כמי שמאמין בעבודה קשה וכמי שסייע רבות לקיבוץ. עוד טוענים הנתבעים כי, עומדת להם הגנת תום הלב, כאמור בסעיפים 15(1) לחוק וחזקת תום הלב, כאמור בסעיף 16(א) לחוק, שכן המדובר בכתבה אוהדת ביותר, המציגה את התובע ומפעל חייו באור חיובי ומתארת באופן אוהד את מאבקו. עוד טוענים הנתבעים כי, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את הנזק המיוחד שנגרם לו, לטענתו, את שיעורו ואת הקשר הסיבתי בין פרסום הכתבה לבין הנזק הנטען, המוכחש כשלעצמו. לפיכך, לכל היותר, זכאי התובע לפיצוי עד גובה התקרה אשר נקבעה בסעיף 7א (ב) לחוק, ממנה יש להפחית, לאור ההקלה העומדת לנתבעים לפי סעיף 19(2) לחוק, מאחר והיו משוכנעים באמיתות הדברים שפורסמו בכתבה. 

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי התמונה, בה תועד התובע כשהוא מחזיק באלה, צולמה בהסכמתו, במהלך הראיון שערכו עמו הנתבעים. נתבע מס' 2 ציין, בסעיף 15 לתצהירו, כך:

" ...במסגרת פגישתנו עם התובע, צולם התובע על ידי צלם מעריב, אלכס רוזקובסקי, בהסכמתו המלאה וידיעתו המוחלטת של התובע, כי הצילומים נועדו לצורך פרסום הכתבה, כשהוא משתף פעולה באופן מלא בסדרה של תמונות ברחבי המפעל ".

עוד הצהיר הנתבע הנ"ל, בסעיף 16 לתצהירו, כך:

" ...במהלך הסיור שערך לנו התובע במפעל, הציע התובע להצטלם עם האלה, בה אחז מספר פעמים במהלך הראיון, על מנת לסמל את מחאתו והתנגדותו לכניסת נציגי ההסתדרות למפעלו, כהוראת ההסדר המתגבש בין ההסתדרות לממשלה ".

בסעיף 17 לתצהירו ציין נתבע מס' 2 כי, נוכח המימד הסימבולי שבהצעת התובע, להצטלם עם אלה, הוא התקשר לצלם, נתבע מס' 4, וביקשו לשוב למפעל, על מנת לצלם את התובע, וכך צולמה התמונה נשוא התביעה. את הגרסה עצמה ציין נתבע מס' 3, בתצהירו מיום 13/1/11 ( סעיפים 13-15 לתצהיר ).

התובע ידע כי המדובר בתמונה אשר צולמה לצורכי פרסום, וכי היא עשויה לשמש חלק מהכתבה שהנתבעים התכוונו לפרסם, בעקבות הראיון הנ"ל, כאשר צילומו מחזיק באלה לא היה אקראי ומבלי שהוא יידע זאת, אלא שהוא החזיק באלה, במודע ובמכוון, על מנת לצלמו במצב זה, לצורכי הכתבה, כאקט סמלי, המתאר את מידת התנגדותו להסדר המתגבש בין הממשלה להסתדרות. ההסבר של התובע, לפיו, התמונה הייתה אקט הומוריסטי, שנועד אך למעמד המדובר, אינה ברורה ואינה סבירה, שכן, המפגש בין הצדדים נועד לשם קיום הראיון עם התובע, במסגרתו הוא צולם לצורכי הכתבה שתפורסם, ולא הוכח כי חלק מחילופי הדברים בין הצדדים, לרבות צילום התמונה הנ"ל, לא היה חלק מהראיון שהתקיים לצורכי הכנת הכתבה. ועוד, התובע לא טען, בכתב התביעה, בתצהירו או בסיכומיו, ולא הוכיח, כי הוא ביקש מהנתבעים, בתום הראיון הנ"ל או עובר לפרסום הכתבה, שלא לפרסם את התמונה הנ"ל, וכי אין לראות בה חלק מהראיון שנערך ביניהם ומהכתבה שתפורסם. אציין כי, אף שבכתב התביעה טען התובע כי הוא פנה, מספר פעמים, בכתב ובעל פה, לנתבעים, בבקשה לתקן טעויות שנפלו בכתבה ( סעיף 30 לכתב התביעה ), הוא לא חזר על טענה זו בתצהירו, ולא הגיש, כראיה מטעמו, אותן פניות בכתב, על מנת לתמוך בטענה זו, אותה זנח, כאמור, בתצהירו. לכל אלה, מצאתי כי טענת נתבע מס' 2, בסעיף 19 לתצהירו, לפיה, התובע לא הגביל את פרסום התמונה הנ"ל, ולא טען כי המדובר באקט הומוריסטי, שאינו חלק מהכתבה, לא נסתרה בראיה, ואף נתמכה היא בתצהירו של נתבע מס' 4, שציין כי הצילומים היו בשיתוף מלא עם התובע, בהסכמתו ובידיעתו, וכי התמונה הנ"ל נועדה לצורכי פרסום, ולא צולמה באופן אקראי ( סעיפים 10-12 לתצהירו של נתבע 4 ).

המעיין בתמונה הנ"ל, בה תועד התובע מניף אלה, כשבצד התמונה מופיע הכיתוב: " שלא יתעסקו איתי ", מבין כי אין המדובר באקט המציג את התובע כאדם אלים, הנוקט בדרכי אלימות לשם יישוב סכסוכים, אלא שיש ללמוד על משמעות התמונה ועל המסר שהנתבעים ביקשו להעביר באמצעותה, על ידי קריאת מכלול הכתבה, ואין לבחון את משמעות התמונה ומסריה, במנותק מההקשר בו היא פורסמה. הקורא הסביר בוחן, וכך גם מבין, את משמעות התמונה, על רקע מכלול הכתבה, במסגרתה היא פורסמה. על כן, הקורא את הכתבה, מבין כי התמונה הנ"ל הינה אקט סימבולי, שנועד להמחיש את דביקותו של התובע בעקרונותיו, ואת גודל מחאתו כנגד ההסדר המתגבש, והכל, כאמור, בדרך סמלית גרידא, ולא במטרה להציגו כאדם אלים, שמתכוון להפגין בריונות כנגד ההסדר המתגבש. לראיה, טען התובע כי:

" ופה המקום לציין כי התמונה המדוברת לא היתה אלא רגע הומוריסטי בין הצדדים, שתכליתה במפורש לא היתה אלא רק למעמד המדובר...".

( סעיף 12 לתצהיר ).

דבריו הנ"ל של התובע, לפיהם, התמונה הייתה אך אקט הומוריסטי, תומכים במסקנה, לפיה, פרסום התמונה, על רקע המחאה המתוארת בכתבה, נעשה בתום לב ובמטרה להמחיש את מחאתו החריפה של התובע כנגד ההסדר המתגבש, ולא במטרה להכפיש את התובע ולבזותו, על ידי הצגתו  כאדם אלים, המתכוון לנקוט אלימות ומעשים בלתי חוקיים.